פרק ב' ומה שלפניו 

פרק ב' ומה שלפניו
טרום פרק ב' או תקופת מעבר
נוחי טל-שטרית מציעה מידע בנושא
www.manefesh.com

היציאה ממערכת זוגית ומשפחתית מלווה בתמונה אותה אנו מדמיינים כחיינו החדשים. בטרם נרוץ לפרק ב' של יחסים, מוטב שנעצור לפרק של טרום פרק ב' שבו נבדוק את היחסים שלנו עם עצמנו.
טרום פרק ב' - אולי הוא הוא פרק ב' שלנו אחרי היציאה ממערכת יחסים זוגית ומשפחתית אחת. הפרק הבא ייתכן שיתברר כהתארגנות מחודשת עם עצמנו בתוך המצב החדש: של שאלות לעצמנו מה קרה שם בקשר הקודם? מה היה החלק שלנו בבחירה בקשר? באי-המשכיותו? מה אנחנו רוצים באמת?

לעתים גם הזוגיות הבאה תתברר כזמנית משום שטרם הגענו לעומק ההכרה של הקשר הנכון לנו עם עצמנו, שרק ממנו נוכל לבחור בזוגיות הנכונה לנו.

תקופת מעבר של מנוחה מהתנסויות זוגיות חדשות לשם בירור עם עצמנו, שתלווה באיש מקצוע טיפולי, יתרונה בכך שתספק מבט נוסף ומקצועי. בעבודה משותפת תיעשה הכרות עצמית וממקום זה של מודעות תבצבץ מסקנה, זמנית אולי, של חיים בסולו או בזוג, איזו זוגיות אנו מבקשים לעצמנו, עד כמה אנו מעוניינים בנוחות או איכות בקשר, על מה בפנטזיה שלנו נסכים לוותר תמורת מימוש
של זוגיות ומשפחה מציאותיות.

אם החלטנו על זוגיות חדשה, חשוב שנבדוק מתי אנו בשלים לה? ועם מי? לעתים אנו מתנסים במספר מערכות זוגיות עד להתבייתות במערכת יחסים אחת וביסוסה, וההשלכות שלהן על חיי ילדינו מעלות תהיות כמו האם ועד כמה לשתף אותם? מתי להכיר להם את בני/ות זוגנו? מה קורה כאשר גם הזוגיות החדשה לא נמשכת? כיצד מושפעים ילדינו?

תשומת-לב לשאלות הללו המכוונות לבדיקתנו את עצמנו על בחירותנו והחלטותנו, תקדם אותנו לתובנות חדשות להמשך חיינו בהווה ובעתיד.

המעבר הזה שבין זוגיות לזוגיות עשוי להיות מצב ביניים או קבוע, שלתוכו אנו יוצקים הרגלים מוכרים המתערבבים בחדשים. אנחנו מנסים לבנות זהות וטקסים חדשים שיעשו סדר בכאוס שנוצר בעולמנו, מחפשים קשרים חברתיים והשתייכות לדומים לנו. שלא נרגיש לבד.

השותפים העיקריים לגורלנו הנם ילדינו
בעידן של סמכות מעורערת אנו מתמודדים עם השאלה כיצד נשמור על סמכותנו כהורה יחיד, ועם הדאגה לילדינו בשל חששותיהם לאובדן ההורה-שבחוץ ממנו נפרדו, ועם הרצון לשקם את בטחונם.

חשוב שנבין ונעזור לילדנו להכיר כי לצד חוויות של אובדנים, של בלעדיות על ההורה, של מה שמוכר ובטוח, מתרחשת העשרה של התנסויות ותכנים חדשים.
הרווחים מושגים כאשר מסוגלים להיתרם וליהנות מהאנשים החדשים שנכנסו לחיינו - הורים-חורגים ירחיבו את עולמם בהכנסת ילדי בני-זוגם, וילדים - יפתחו אישיות מגוונת ומגובשת יותר.

ציפיות מהזוגיות והמשפחה החדשה
קיימת ציפייה רומנטית של הרמוניה ורגיעה מיידית בזוגיות החדשה. גישה מציאותית מייצגת בעניין זה אמירתו הנבונה של נער בן 16..."לוקח זמן רב להתחבר בבית-ספר עם חבר"... ואכן, יחסים אינם נרקמים בן-לילה, ויותר מכך בבגרותנו כאשר אנו רוויים כבר חוויות רבות שהשפיעו על כושר הסתגלותנו, כך שתהליך ההתחברות מטיבו שהוא מלא מתח.

הבדלים בסיסיים בין משפחות פרק ב' לפרק א'

1. המעברים בשלב של פרק ב' הנם רבים עבור המבוגרים והילדים, כל אחד מהם מגיע עם נסיונו שמחוץ למערכת המשפחתית החדשה.
הילדים - מעבר לחסרונו/ה של אחד/ת ההורים והצטרפותו/ה של אחר/ת, מתמודדים עם מעבר של מקום, של בית-ספר, אוכל, כללים ועוד.
רבים מהם חווים תחושה של אובדן המשפחה כי הכל משתנה ללא הרף: אובדן תשומת-לב מההורה שנקשר לזוגיות חדשה, שינה עם ילד נוסף בחדר, וויתור על הבכורה או על 'תפקיד' "העוזר של ההורה"... או על ייחודיות כלשהי שהיתה, טרם הצטרפותם של ילדים נוספים למשפחה.
ההורים מצידם, נוטים לראות את הרווחים מנישואין-מחדש על פני מגרעותיהם.
בפער בין הרגשות שחווים ההורים כלפי המצב החדש לבין אלו של הילדים, טמון מוקש ליחסים, וככל שיקדימו לפרק אותו יצומצמו הסיכונים להתלקחויות ביניהם.
חשוב לפנות מקום לפורקן תחושות האובדן הללו כדי לאפשר כניסתם של הרווחים שיבואו.

2. רקע זוגי והורי שונה בין שתי המערכות
הן ההורים והן הילדים שבמערכת החדשה באים מרקעים, ערכים, הרגלים והתנהלויות שונים.
נקודות המוצא של רווק למשל, ואשה + ילדים ולהיפך, שונות לחלוטין, או של משפחה בה אחד ההורים הגיע ללא ילדיו ומתמודד עם ילד בן/ת זוגו. מאתנו ומילדינו נדרשות השתנויות בהתאם לתנאים זרים לנו.
למרבה הצער, דרכי התנהגות שונות נחשבות "לא נכונות" וגורמות לויכוחים.

3. יחסי הורה-ילד קודמים ליחסים זוגיים חדשים
בנישואין הראשונים, יחסי בני-הזוג הנם בעלי קדימות ראשונה, שלא כבזוגיות החדשה, אליה הם מגיעים עם מחוייבות קודמת של יחסי הורה-ילד.

4. בעיית נאמנות אצל הילדים
ההורה הביולוגי החי במקום פיזי אחר מזה של הילד, נמצא גם בתמונה הזכרון הנפשי שלו במקום שונה מזה שבמציאות החדשה של שניהם. זו אחת הבעיות הקשות בהסתגלות הילד להצטרפות מבוגר נוסף למשפחתו. לרוב הילדים קשר רגשי חזק להורה ביולוגי הנעדר מפאת מותו או סיבה כלשהיא, והם מתקשים לחבור לחדש מחשש לבגידה באותו הורה.
דוגמה לכך מובאת בדבריה של ילדה..."אני לא רוצה אם חורגת טובה, רוצה שאמא שלי תהיה טובה"... במלים אלו היא מביעה אי השלמה עם המציאות וחסימת אפשרות להתקשרות נוספת, שטומנת בתוכה מתכון לצרות צרורות בהמשך.

גם להורים שמחוץ למערכת החדשה קשה לקבל את העובדה שדמות הורית נוספת נכנסה לחיי ילדם, והם מצפים שיבחר ביניהם ויפגין נאמנות בלעדית.
הפחד וחוסר הבטחון של ההורה לאבד את אהבת הילד, גורמים לשמירת הכעס בין ההורים הגרושים. הורה מפוחד שיכיר במשמעות שהוא תופס אצל ילדו, יבין את האפקט ההרסני שבתחרות ובכעס ויימנע מהם, יסייע לו בכך לפתח אישיות בריאה ושלמה.

מחקרים קליניים מצביעים על גורם זה כאחד הקשים ביותר בהסתגלות הילד. אולם כאשר מאפשרים ומעודדים אותו ליצור יחסים טובים עם כל המבוגרים ההוריים שבחייו, ייפחת בתוכו קונפליקט הנאמנות, וכך ייחשף ליחסים בריאים עם דמויות המבוגרים הסובבות אותו.

5. גבולות
חשוב לשמור על קשר רציף ועקבי ובעל גבולות ברורים עם ההורים הביולוגיים שבחוץ, משום שבלבול עלול ליצור פנטזיה אצל הילד שהוריו ישובו לחיות יחד.

6. קשר קבוע ויציב עם שני ההורים
מגביר סיכויים שבעתיד יפתחו הילדים יחסי הורה חורג-ילד תקינים, והסתגלות והתפתחות רגשית טובים.

המלצות להורים לתשומת לב והתייחסות:

שיח על רגשות ואובדנים
מתן הזדמנות לביטוי והבעת רגשות, תאפשר איוורור מהמועקות ופינוי מרחב מרחב לקבלת היתרונות שבמשפחה החדשה. שיח על הרגשות מונע אקטינג-אאוט (התנהגות שלילית) בעוד שהתעלמות רק תגביר אותה. לכן חשוב:
- לקרוא ספרים בנושא ביחד, פעילות זו עשויה להעלות נושאים לדיון משותף.
- להכניס שינויים באיטיות ובהדרגה.
- לאפשר שיחות על רגשות העצב שהן מטבען מאוורות מהמועקות ומפנות
- ליידע את הילדים לגבי תוכניות שיש להן השלכות לגביהם.
- לקבל את קצב ההסתגלות לשינויים.

דיון על צרכים התפתחותיים
רכישת ידע על התפתחות ילדים ומעגל החיים ההתפחותי יסייעו להעברת המסרים החדשים. לכן חשוב:
- לקיים שיחות הכנה על השינויים שבפתח ולהתגמש.
- להשתתף בסדנאות בהן ניתן ללמוד על התפתחות ילדים ומעגל החיים ההתפתחותי.
- לשתף בנוגע לצרכים אישיים-אינדיבידואליים.
- לנהל דיון בנוגע לצרכים סותרים שאינם משתלבים תמיד בסינכרוניזציה.
- לפתח סובלנות, גמישות ואיפוק.

יצירת מסורות חדשות
קיום שיח פתוח של השוואת מנהגים שנרכשו והגדרת ציפיות מהבית החדש, בו יקבעו ביחד, הזוג והילדים, את הכללים החדשים תוך בדיקתם, יאפשר גיבוש של משפחה חדשה. לכן חשוב:
- לקבל/להכיר בעובדה שקיימות דרכים ותפיסות שונות.
- להתמקד רק במצבים החשובים תוך בניית סדרי עדיפויות והבטחה לדון במועד הבא בעניינים
נוספים.
- לתאם אפשרות שהורה חורג יוכל להזכיר כללים, כך יוכל לעזור לילד להתרגל אליהם.
- לקיים שיגרת מפגשים משפחתיים לשיח מאוורר ומרענן ולפידבק טוב.
- לאחד ריטואלים שיתקבלו על-ידי כולם.
- להעשיר במסורות חדשות שנולדות מהיצירה המשותפת של ישן וחדש.

בניית זוגיות יציבה
מתוך הקלחת של צרכי המשפחה החדשה, לעתים נשאבים לעשייה מרובה על חשבון אינטימיות זוגית, מודעות לכך עשויה למנוע טעות זו שייתכן והתרחשה במערכת הקודמת. לכן חשוב:
- להתחייב התחייבות עמוקה לזוגיות ארוכת-טווח.
- להפרות ולהעשיר את היחסים הזוגיים.
- לתכנן זמן זוגי.
- לשמור על פרטיות הזוג בבית.
- לתמוך זה בזה.
- לקבל ולצפות לרגשות שונים מצד ההורה הביולוגי כלפי ילדו לאלו של ההורה-החורג, ולהשתדל
להפריד בין הזוגיות לתיפקוד ההורי.
- לתכנן ולבנות הסכם טיפול בעניינים הכספיים - מה ביחד ומה לחוד.

יצירת יחסים חדשים
יחסים מבוססים על חוויות משותפות, והשקעה בפיתוח היחסים תורמת בבניית המשפחה. לכן, הורה שיפנה מרחב לילדו עם ההורה-החורג יזמן לשניהם חוויות משותפות, תוך הכרה בכך שלילדים בוגרים קשה יותר ליצור קשרים חמים ואכפתיים ובמקומם ניתן ליצור יחסים הוגנים. לכן רצוי:
- לשתף בחוויות אישיות ואחרות.
- לבלות אחד לאחד: הורה-ילד והורה חורג-ילד חורג.
- לקבל את קצב ההתקשרות הטבעי.
- לשמור על יחסים הוגנים כלפי ילדים חורגים גם ללא אהבה ואכפתיות.
- לקבל את קיומם של ה'חורגים' - הן ההורה והן הילד.
- למצוא תחומי כיוף ביחד.

יצירת קואליציה הורית
לשמירה על הערכתו העצמית של הילד - חשובים יחסים קורקטיים, ענייניים ותקינים בעניינו בין ההורים הביולוגיים. תקשורת טובה ביניהם תורמת לבטחונו העצמו ולבטחונו באהבת הוריו. לכן:
- לדבר ישירות הורה עם הורה, ולהיזהר משימוש בילד כמתווך.
- להימנע משלילת ההורה האחר.
- לקבל את עובדת קיומם של כללים שונים בבתים השונים.
- להימנע ממאבקי כוח.
- לכבד כישורים הוריים של האחר הביולוגי.
- לקבל את ה'מיוחדות' של כל הורה.
- לדאוג לתקשורת אפקטיבית בין שני הבתים.

קבלת השינויים המתרחשים והעתידיים בבית
הידיעה שהסתגלות הינה תהליך, מרגיעה את ההורים ומכינה אותם לקבלת קצב התרגלות הילדים לשינויים במשפחתם בביתם או בבית ההורה האחר. חשוב:
- לכבד את זכותם של הילדים ליהנות מבתי הוריהם וממשפחותיהם הנפרדות.
- לכבד את קצב ההסתגלות לשינויים.
- להימנע מלהפוך ילד לשליח או מרגל.
- להתייחס ברצינות למשאלתו של ילד לנסות להתגורר בבית ההורה האחר. לא תמיד זו
מניפולציה של הילד או ויתור עליו מצד ההורה.
- לכבד פרטיות וגבולות של כל בית.
- כל בית וכלליו.
- ליצור פינה בכל בית עבור הילד, גם בזה שאינו מתגורר בו בקביעות.

מעורבות ואכפתיות לא פורמליים
גם ללא מעמד חוקי קיים ביחסי חורג-ילד אלמנט מתגמל. הרווחים עבור הילד נובעים מהתוודעות למגוון בוגרים מטפלים, וההורה החורג יכול ליהנות מתרומתו המשמעותית לחיי הילדים החורגים.
- לשתף את ההורים החורגים באירועים בבית-ספר, ספורט, חוגים ופעילויות אחרות.
- לספק תמיכה להורה החורג.
- להמשיך את היחסים בין הורה חורג-ילד חורג אחרי מוות או גירושין, במידה והתפתח קשר
משמעותי בין השניים.
- לברך כל יוזמה של הורה חורג להשתתף באירועים של הילד החורג.
- למצוא קבוצות תמיכה למשפחות פרק ב'.

אם נזכור כי היחסים אינם ליניאריים כי אם דינמיים וספירליים, נקבל את ה"ככה של החיים" נוכל להשלים עם הקשיים ותמיד תמיד לקוות לשיפור.